הילד מתלונן על כאבים בברך או בעקב?
הוא נמצא בשלב פרץ-הגדילה של גיל ההתבגרות?
הוא משחק כדורסל או כדורגל או ספורט אחר המערב קפיצות וריצה?
סביר שיש לו את אחת הפציעות האורתופדיות השכיחות מאד בגיל זה.
הפציעות נפוצות יותר אצל בנים, אך עשויות להופיע גם בבנות.
כאבים בעצם שבחלק התחתון של הברך או בחלק האחורי של העקב עשויים לנבוע ממשיכה של הגיד את העצם, בעקבות פעילות גופנית מאומצת וחוזרנית.
כאשר השריר מתכווץ, הגיד - המחבר את השריר לעצם - מושך את העצם באזור בו הוא נאחז בה.
בגיל הילדות וההתבגרות אזור החיבור של הגיד לעצם הינו סחוסי ולכן חלש יותר. בשפה המקצועית הוא נקרא “apophysis” (אַפּוׄפיזיס).
בזמן פעילות גופנית מאומצת, בדרך כלל כזו הכוללת ריצות וקפיצות, השרירים מתכווצים במהירות ובעוצמה ומושכים את אזור האפופיזיס שוב ושוב ויוצרים פגיעה ברקמה. פגיעה זו הינה מסוג osteochondritis, ביטוי הטומן בחובו את הסיומת ,“itis” המעידה כי קיימת כאן דלקת מקומית. דלקת זו הינה תגובה טבעית וטובה של הגוף לנזק ברקמה. אין מדובר בזיהום ולכן אין צורך באנטיביוטיקה. אך דלקת גורמת לכאב.
הכאב בעצם השוק, בחלק התחתון של הברך, ייגרם כתוצאה מעבודה מאומצת של השריר הארבע-ראשי,הנמצא בקדמת עצם הירך, ופועל ליישור הברך. מצב זה נקרא Osgood-Schlatter lesion (אוׄסֽגוּד-ֺשֽלָטֶר). כאב זה מופיע לרב בעת ביצוע squat מסוגים שונים, כולל עליית או ירידת מדרגות, ריצה וכיוצ"ב.
הכאב בחלק האחורי של עצם העקב ייגרם כתוצאה מעבודה מאומצת של שרירים בחלק האחורי של השוק המתחברים אל העקב באמצעות גיד אכילס, ופועלים לתנועה של הקרסול (כמו תנועת לחיצה עם כף הרגל על דוושת הגז ברכב). מצב זה נקרא Sever’s lesion. כאב זה עשוי להופיע בריצה, ניתור ונחיתה וכדומה.
בבדיקה נמצא בדרך כלל רגישות מקומית במישוש אזור החיבור של הגיד לעצם, וייתכן גם מתח מוגבר של השרירים באזור, בייחוד של השרירים המעורבים ביצירת המצב. אבחון הפציעה נעשה עפ"י ממצאי הבדיקה. לרב אין צורך לבצע הדמייה (רנטגן וכיוצ"ב).
המצב בד"כ מסתיים מעצמו (“self-limiting”), ללא צורך בהתערבות רפואית, והוא שוכך עם התגרמות הסחוס לעצם.
המצב נמשך לרב כ 6-12 חודשים, אך עשוי להמשך עד שנתיים.
ההשפעה לטווח ארוך עשוי
ה להיות התעבות של העצם ובליטה מקומית שלה באזור בו היתה הפציעה.
מטרת הטיפול הינה הפחתת כאבים ומניעת נזק לטווח הארוך כפי שצויין לעיל.
ניתן לסייע בהפחתת הכאב ע"י התנהלות מתאימה באימונים ובבית ובעזרת טיפולי פיזיותרפיה.
העיקרון המנחה הינו התאמת רמת הפעילות והמאמץ למצב, מאחר שהוכח שהפחתה בפעילות מפחיתה את רמת הכאב. עם זאת אין עדות לכך שמנוחה מוחלטת מקדמת החלמה.
הפחתה ברמת הפעילות יכולה להיות – הפחתת מספר אימונים בשבוע, או המנעות מקפיצות וריצות (אפשר "לסמן" את התנועות, כלומר לבצע אותן "בכאילו", ללא התנתקות מהקרקע), או ביצוע ריצות וקפיצות באופן קל ועדין יותר מהרגיל. הכאב הוא שמנחה את ההגבלות בתרגול.
הטיפול הפיזיותרפי מתמקד בסימפטומים (תסמינים) ובגורמים להם, והוא כולל בדרך-כלל הדרכה למתיחות וחיזוק שרירים, חבישה עם טייפים מיוחדים ועיסוי שרירים. במקרה הצורך ניתן להמליץ על שימוש באביזרים מתאימים. אלקטרותרפיה ("חשמל") וקרור מקומי עם קרח עשויים אף הם להקל את הכאב.
הטייפ מסייע להפחית כאב גם בעת אימון מאומץ במידה שנדרש (משחק חשוב, מבחנים לליגה וכיוצ"ב).
ניתן ללמוד ביצוע החבישות ולרכוש טייפ לשימוש עצמאי. הילדים מקבלים הדרכה לביצוע מתיחות שרירים וחיזוק ללא כאב. יש חשיבות לביצוע איכותי ומדוייק של המתיחות על מנת לוודא שהמתיחה אכן "עושה את העבודה". את המתיחות יש לבצע באופן יומיומי וכן לאחר כל אימון ומשחק.
קיים ויכוח בשדה האקדמי והקליני בעניין חשיבותן של המתיחות – האם הן דרושות והאם הן מונעות פציעות או לא. אני בין המצדדים בביצוען.
מומלץ לבצע מגוון רחב של מתיחות – כל אחת עובדת על אזור אחר, ומי שמתרגל יוגה יודע עד כמה כל שינוי קטן בתנוחה מותח אזור אחר ומורגש באופן שונה.
במקרה של המצבים שצויינו אני מתמקדת ב-3-4 מתיחות עיקריות: 1. לשריר הארבע-ראשי. 2. להמסטרינגס. 3. לגיד אכילס. 4. לאזור שבקדמת מפרק הירך. חלק מן המתיחות יכולות לשלב 2 אזורים יחד וכך לצמצם את משך הזמן הכולל של ביצוען.
ההנחייה שלי הינה למתיחה נעימה (כן. יש דבר כזה). בעוצמה של כ 3-4 בסולם של 10. למשך חצי דקה לפחות. עדיף דקה. מתיחה סטטית ועדינה. חשוב לשמור על מנח סימטרי של האגן וכף הרגל, המאפשר מתיחה של כל חלקי השריר במידה שווה ככל האפשר.
לפרטים נוספים, ייעוץ טלפוני ותאום טיפול: 050-5299926, רויטל.